לפני שהקולנוע הפך לאומנות- על ימי הקולנוע בגדרה
"לפני שהקולנוע הפך לאומנות הלכנו אליו לחלום..."
כך כתב אהוד מנור בשירו על אותם ימים רחוקים, בהם הקולנוע היה מוסד של תרבות שנקבצו ובאו אליו בהמונים.
הסרטים הלהיטו את הדמיון והאולמות היו מלאים.
אל גדרה הגיעו הסרטים לראשונה עם עליית הייקים, בשנות השלושים.
מספר משפחות: נוטמן, קאודר, מנדלסון וקוטין, התאגדו והקימו למעשה את הקולנוע הראשון של גדרה, אשר שכן בבית מינץ (אז בית העם והיום מוזאון גדרה).
בימות הקיץ הוקרנו הסרטים בחצר ובחורף בתוך המבנה.
בין המשפחות שהפעילו את הקולנוע היו גם סבי וסבתי.
סבי- הנס נוטמן , היה המקרין של הסרטים וסבתי לנה נוטמן - מכרה את הכרטיסים.
עד היום ניתן להבחין בחצר המוזאון במבנה קטן אשר שימש כחדר ההקרנה בימות הקיץ.
לימים הוקם בגדרה קולנוע חדש- זהו הקולנוע המיתולוגי של המושבה :"בית רחל".
הקולנוע הוקם על ידי משפחת וואגר מתל אביב ובהסכם שנחתם בין היזמים לבין מועצת גדרה נכתב כך :
"המועצה תתחייב לגרום לכך , שקק"ל תחכיר 3000 מ"ר במרכז המושבה, והיזמים מתחייבים להקים על המגרש הנ"ל בית קולנוע עם 750 מקומות ישיבה. יש לצייד את בית הקולנוע בציוד טכני משוכלל וישתדלו להציג סרטים טובים ולהחליף אותם לפחות פעמיים בשבוע. "
השנים היו שנות החמישים, עת היו בארץ ימי הצנע, ולכן הוסף הסעיף הבא אל החוזה :
"המועצה תמליץ בפני המפקח על המלאי במשרד ראש הממשלה על מתן זכות ועדיפות במתן חומרי בניין , שנמצאים תחת פיקוח . היזמים מתחייבים להעסיק פועלים בני המקום בבניין בית הקולנוע".
וכך הוקם "בית רחל"- בית קולנוע של ממש.
ותיקי גדרה זוכרים את האולם המשופע, שקירו האחורי היה מכוסה בתבניות של ביצים , כדי ליצור אקוסטיקה טובה ואת כיסאות העץ המתקפלים.
בתחילה היה מוקרן ה"יומן" עם החדשות ולאחריו הייתה הפסקה, בה הושמעה ברקע מוסיקה והצופים הלכו לקנות אוכל ושתייה במזנון של הקולנוע שהופעל על ידי לאה .
בתי הקולנוע בכל רחבי הארץ הפכו באותם ימים למקום מפלט נעים להמונים.
מפלט מזכרונות השואה ומלחמת העצמאות ,שהיו עוד טריים בזכרונם של רבים. דרך נעימה לברוח מעט מקשיי היומיום של ישראל שהייתה עסוקה אז בהישרדות.
לפי נתוני האו"ם של שנת 1954, ישראל הייתה שיאנית וניצבה במקום הראשון מבחינת כמות הביקורים לנפש בבתי הקולנוע.
אך ימי הקולנוע העליזים לא נמשכו זמן רב.
בשנת 1968, עת החלה לפעול בארץ הטלוויזיה, ספג ענף בתי הקולנוע מכה קשה .
אנשים הגיעו פחות ופחות לצפות בסרטים על המסך הגדול והעדיפו לצפות במסך הקטן.
כך קרה שבתי קולנוע רבים נסגרו ובתוכם גם קולנוע "בית רחל" שבגדרה.
ב-1978 נרכש המבנה על ידי המועצה ושימש מספר שנים כמתנ"ס.
המקום שב להיות מקום של חיי תרבות תוססים, הוקרנו סרטים , נערכו חוגים והיו אף הופעות של אמנים .
בית רחל היה לשם דבר באזור , מעון של תרבות אליו נהרו מגדרה ומכל הסביבה.
כילדים אהבנו מאוד להגיע ולצפות בסרטים באולם הגדול ולאחר מכן ללכת אל הפלאפל הסמוך ולאכול מנת פלאפל חמימה וטעימה. אך גם ימי הזוהר הללו תמו, כיום עומד המבנה בשיממונו ומימי הקולנוע הרחוקים נותרו רק זיכרונות מתוקים.
תודות:
תודה מקרב לב ליונה גרינברגר אשר העבירה לידיי צילומים של כרטיסים ישנים מבית רחל.
תודה מקרב לב לאריה קליין אשר העביר לידיי צילומי ידיעות מעיתונים ישנים אודות מופעים שנערכו בבית רחל.
תודה רבה לשניהם וגם להוריי : רענן וגבריאלה שרמן על המידע והזכרונות שחלקו עימי ,מימי תפארתו של בית רחל. תבואו כולכם על הברכה.
