חיים בצל המלחמה- גדרה בימי מלחמת העולם הראשונה
מלחמת העולם הראשונה הביאה על המושבה גדרה, כמו גם על היישוב היהודי כולו, תקופה של מצוקה וחרדה.
התורכים ששלטו אז בארץ, גייסו לצבאם את הבחורים הצעירים וגם בני גדרה נדרשו לצבא.
משה סברדלוב , יחזקאל ליבוביץ' , ישעיה הנקין וחיים אורשנסקי נלקחו למסמיה (שם היה מרכז הצבא התורכי) . הם שוחררו תמורת בקשיש (שוחד) שניתן ע"י תושבי גדרה. כל אחד מהם נפדה בעבור נפוליון זהב.
היו בחורים שהסתתרו בניסיון להימלט מאימת הגיוס, אך התורכים היו עורכים חיפושים.
סיפרה לאה שטרן (לבית פוקס) :
"אחינו הגדול , אמוץ, הסתתר בעליית הגג של ביתנו מפני החיילים התורכים שפשטו במושבה. רגעי חרדה קשים עברו עלינו בזמן החיפושים , כשחתיכות של טיח נשרו לפתע מן התקרה."
גם ירושלים סגל סיפר כי הסתתר בתוך המתבן. אחד החיילים התורכיים דקר בכידונו את ערימת התבן שמאחוריה הוא הסתתר ופגע בו קלות. למזלו הטוב לא אירע לו דבר והחייל לא הרגיש שפגע בו. כשהסתלקו החיילים לבסוף הוא יצא ממחבואו.
חלק מבני גדרה שלא גויסו לצבא נלקחו לעבודות כפייה, בבניית מסילת הרכבת , בסלילת כבישים ובעבודות נוספות שהוגדרו לטובת המאמץ המלחמתי.
בנוסף על כך החרימו התורכים בהמות עבודה ומשא ממשקי האיכרים במושבות ברחבי הארץ, ובתוכן גם בגדרה .
חזנוב מתאר את הדברים במכתב ששלח לבנו אשר למד אז בארה"ב:
"...לוקחים סוסים וגוזלים על הדרכים מכל הבא ליד : סוסים, חמורים, גמלים...
ביום ד' שעבר באה ידיעה, כי פקידי הממשלה באים לקחת סוסים, והמנוסה היתה גדולה. כל הסוסים ברחו, גם הצולע שלנו, אבל רגליו הפריעו בעד המנוסה. סוף דבר היה שלקחו את סוסו של ארקין. נשמע כי חיילים שבים עוד פעם לאסוף סוס ובקר , וירא אני מאוד שהשור שלנו ייתפס למלכות. אומרים, כי גם את הגרנות תגזול הממשלה והיהודים אומרים להניס את התבואה לראשל"צ . כל תבואות היהודים יאגרו ביקב ראשל"צ תחת דגל צרפת."
התורכים חששו כי הצי הבריטי ינחת בנמל יפו ויזכה שם לסיוע של היישוב העברי. בשל כך ציוו לגרש מיפו ומתל אביב את כל תושביהן היהודיים. הם נדרשו לעזוב באופן מיידי ולעבור להתגורר ביישובים יהודיים בפנים הארץ.
המושבות ברחבי הארץ סייעו להם בדרכים שונות.
שמשון אדמוני מגדרה תיאר בזיכרונותיו: " נסעתי עם העגלה שלנו ליפו ושם העמיסו על העגלה משפחה עם שני ילדים. אני הלכתי אחרי העגלה ודחפתי אותה בדרך החולית לפתח-תקוה. למחרת בבוקר חזרתי לגדרה עם מכתב בקשה לשלוח להם מזון."
ב-1917 פלש הצבא הבריטי לדרום הארץ. המערכה הגיעה לגדרה ב-13 בנובמבר 1917.
התורכים תפסו עמדות על הגבעות בגדרה, קטרה ומרר.
הבריטים התקדמו ממערב והרעישו את האזור בהפגזות כבדות.
תיאר ירושלים סגל : " ראינו מטוס אנגלי עובר על פני בית הכנסת ומוריד עמוד עשן לבן ... מקץ דקה או שתיים נחת פגז על המדרגות , שהובילו לעזרת נשים, שם עמדה מכונת ירייה וכוונה אל החי"ר הבריטי שהתקדם במישור ממערב למושבה. טרטור מכונת הירייה פסק ובמשך שעה ארוכה שרר שקט גמור במושבה."
המושבה ניזוקה בהפגזות. בית הכנסת ומספר בתים נפגעו והיו אף כמה פצועים.
הקרב הסתיים. התורכים נסוגו והמושבה התמלאה בחיילים בריטיים.
תושבי גדרה קיבלו אותם בשמחה, העניקו להם מים , יין ולחם.
הם קיוו כי זהו ראשיתו של עידן חדש, אשר ייטיב עם היישוב היהודי בארץ.