מצנעא לגדרה- טעמים של צניעות

טעמים של ילדות הם טעמים שצרובים על לשוננו , טעמים שילוו אותנו כל חיינו בערגה ובגעגוע.

נדמה לי שלא אטעה אם אומר שרבים מילדי גדרה גדלו על הפיתות של מאפיית צנעני , וטעמן של הפיתות הנפלאות הללו הוא חלק ממרקם טעמי הילדות שלנו.

כילדה לא הכרתי מהי פיתה תעשייתית עשויה במכונה. גדלנו על הפיתות התפוחות והריחניות של צנעני , העשויות אחת אחת ביד כיצירת מופת. הפיתות הטעימות כל כך עם הריח המשכר שפועל עליך כקסם , שאי אפשר להישאר אדיש אליו. עד היום כאשר אני רוכשת את הפיתות לביתי והן מונחות להן בארגז קרטון (כדי שיוכלו להתקרר) בזמן הנסיעה הקצרה הביתה, כל הרכב מתמלא בניחוח הנהדר שלהן ואז, כאילו מבלי משים אני מוצאת את עצמי מושיטה את היד ובוצעת חתיכה מהפיתה הלוהטת שזה עתה יצאה מן הטאבון.

מאפיית צנעני אשר הוקמה על ידי מרדכי צנעני, אבי המשפחה, כבר בשנת 1955 היא מוסד גדרתי ותיק. חלק מעורק החיים של המושבה גדרה.

מרדכי ז"ל נפטר בתאונה בעת שניסה לתקן את אחד התנורים במאפייה.

משפחת צנעני עלתה לארץ בשנות החמישים מהעיר צנעא שבתימן, אך שורשיה למעשה מאזור אחר בתימן, כך מספר לי עמי צנעני, אשר מנהל ומתפעל כיום את המאפייה המשפחתית ביחד עם אימו חנה.

סבא רבא של עמי התגורר בתימן בעיר אחרת. בעת אירוע כלשהו נהרג אחד מערביי העיר .

משפחתו של הסב חששה מנקמת דם והם נמלטו אל העיר צנעה וברבות הזמן שינו את שם משפחתם לצנעני. משם עלתה המשפחה לישראל והגיעה לגדרה.

עמי מספר איך הכירו אביו ואימו:

אימו התגוררה עם משפחתה בבית שממול ביתו של מרדכי.

משפחתה עלתה לארץ מתימן ב-1949. כשעלתה לארץ הייתה חנה עדיין תינוקת.

לימים בגרה ואימה הייתה שולחת אותה אל המאפייה שממול לביתם כדי לקנות מחמצת להכנת בצק. כך הכירו חנה ומרדכי , התאהבו ונישאו.

נולדו להם שישה ילדים: שני בנים וארבע בנות.

המתכון לפיתות עבר במשפחה מאב לבנו. ייחודן של הפיתות הוא בכך שאין בהן סוכר , וגם לא משפרי אפייה או חומרים משמרים. הכל טבעי ובריא.

פעם בשבוע גם מכינים כאן פיתות מכוסמין על בסיס מחמצת.

הביקור במאפייה הוא חוויה בפני עצמה, מעבר לריחות המשכרים ולטעמים המופלאים , מרתק לראות את תהליך ההכנה והאפייה שנעשים בזמן אמת אל מול קהל הקונים.

הפיתות נעשות כאן בעבודה ידנית. לאחר ערבוב החומרים במיקסר הענק (השלב המכאני היחיד) , כל שאר השלבים הם מעשה ידי אדם : יצירת כדורי בצק, התפחה , פתיחת הבצק ולבסוף האפייה הידנית בטאבון האבן.

מעת לעת מגיעות לכאן קבוצות תיירים , מהארץ וגם מחו"ל , שבאים לחזות בפלא האפייה.

מאפיות מסוג זה הן שכיות חמדה שהולכות ונעלמות מהעולם ולכן שווה לבקר במקום, לחוות את החוויה וכמובן לטעום וליהנות.