רחמים בן דוד, ברחובנו הצר גר סנדלר
מי שגדל בגדרה בעשורים האחרונים הכיר בוודאי את חנות הנעליים של רחמים, אשר ברחוב ויצמן. אך יש אנשים שאנו מכירים מילדות , אבל לא באמת מכירים את סיפור חייהם.
היום, לאחר שפרש לגמלאות והוא מוקף בשבעה ילדים, תשעה עשר נכדים וארבעה נינים, פגשתי שניים מילדיו בחנות הקטנה שבה עבד במהלך כמה עשורים, כיום בתו עדינה ממשיכה את דרכו בחנות.
ילדיו מספרים לי בהערצה על אביהם – איש שהצנעה והכבוד לזולת הם נר לרגליו. אדם שכל חייו עזר למעוטי יכולת ולא שכח מאיפה הוא עצמו הגיע.
רחמים נולד בבגדד שבעיראק לפני 84 שנים והוא היה הבן הבכור למשפחה בת 11 נפשות שהתגוררה בבית אחד לא גדול יחד עם הסבא והסבתא. למרות הקשיים הכלכליים של משפחתו, הוא זוכר את ימי ילדותו בעיראק כימים יפים ונעימים.
רחמים היה התלמיד הטוב ביותר בכיתתו אך בגיל תשע נאלץ לעזוב את לימודיו ולסייע לאביו בפרנסת המשפחה והחל לעבוד בבית מלאכה לייצור נעליים, עד מהרה התבלט גם שם בקליטתו המהירה ובכישרונו. האחריות הגדולה שהייתה מונחת על כתפיו כבר בגיל כה צעיר בעבודתו לעזרת המחיה של משפחתו, גרמה לו להתבגר מהר.
בשנות החמישים עלה רחמים עם משפחתו לישראל. כיוון שהיה חולה באסטמה , הגיע לגדרה לבית החולים של הד"ר פון וייזל. בבית החולים טופל והבריא ממחלתו. בעקבות זאת החליט להישאר בגדרה ולעבוד בבית החולים בו טופל והבריא כאח ולעזור לחולים נוספים.
בגדרה הכיר את ליאורה שעבדה בביתם של משפחת פון וייזל. ליאורה שעלתה לארץ מטריפולי התגוררה עם משפחתה במושב חצב הקרוב לגדרה. לאחר הכרות קצרה התחתנו רחמים וליאורה , כאשר את טקס נישואיהם ביצע הרב דרומי, שהיה רבה של גדרה במשך שנים רבות.
רחמים וליאורה החליטו להתגורר במושבה גדרה והקימו בה את משפחתם. לאחר שהפסיק לעבוד בבית החולים, פתח רחמים סנדלרייה ברחוב ביאליק, והחל לעבוד במקצוע הסנדלרות, מקצוע אותו רכש עוד בימי ילדותו בעיראק.
בראשית דרכו היה מתקן נעליים לאורה של עששית, כי החדר שבו עבד לא היה מחובר לחשמל. יום אחד נכנס לחנותו אחד מותיקי המושבה ורחמים הבחין כי לאיש יש רגל רחבה במיוחד אך קצרה וכי הוא נוהג לרכוש נעליים הגדולות ממידותיו באורכן כדי לתת מענה לרוחב הנדרש, רחמים הציע לו להכין לו נעליים לפי מידותיו והאיש הסכים.
רחמים רכש את העור והחומרים הדרושים והכין את הנעליים בגודל המיוחד שנדרש וכשהגיע הקונה למדוד אותן , ביחד עם אשתו, הוא היה מרוצה כל כך עד שהזמין מיד זוג נוסף.
וכך החל שלב חדש בחייו , שבו החל רחמים לייצר נעליים לתושבי המושבה ויישובי הסביבה. לאחר מספר שנים, כאשר משפחתם התרחבה, רכשו ליאורה ורחמים את הבית שממול לסנדלרייה ועברו להתגורר בו.
ברבות הימים רכש רחמים חנות ברחוב וייצמן ובה החל גם למכור נעליים. בחנות זו עבד עד פרישתו לגמלאות בגיל 80, ובה ממשיכה בתו עדינה, את דרכו ארוכת השנים ומפעל חייו בתחום הנעליים.
בגדרה מוכר רחמים כאדם ישר שמילה שלו טובה יותר מכל חוזה כתוב. אדם טוב לב שאוהב לעזור לזולת - אדם פשוט וצנוע עם לב ענק שלא שוכח מאין התחיל ובא. עד היום חלומו הגדול הוא לזכות לחזור ולבקר בבגדד העיר בה נולד, לבקר ברחובות ילדותו, בשוק, בבתי הקפה, לשתות ממימי החידקל ולטעום מהתמרים אשר גדלים לגדותיו.
