סיפור של שואה ותקומה וגם קו שנמתח בין פולין לגדרה בצרוף מקרים מצמרר
לעיתים מזמן לנו הגורל צירופי מקרים מדהימים.
בסיפור שלפניכם הפגיש הגורל מספר דמויות, אשר בחלקן לא נפגשו מעולם, וטווה סביבן עלילה מרתקת שטומנת בחובה סיפור של שואה ותקומה.
הסיפור הזה ארע לפני כחודש.
חמותי, אנקה גולדפינגר, היא ניצולת שואה, בת 81 אשר משמשת כאשת עדות ומלווה קבוצות רבות במסעות לפולין, שם היא מספרת את סיפורה האישי על ילדותה שעברה בצל השואה.
לפני כחודש היא יצאה לעוד מסע שכזה , מסע קשה מאוד מבחינה פיזית , בוודאי לאישה בגילה, ויותר מכך מבחינה נפשית, כי הוא דורש בכל פעם לפתוח את הפצע מחדש.
באותם ימים שבהם שהתה אנקה במסעה בפולין , עסקתי אני בכתיבת כתבה לגדרתון בגדרה.
במסגרת הכתבה חיפשתי מידע כלשהו על ד"ר משה מינץ.
משה מינץ היה ממייסדי תנועת ביל"ו, הוא בחר שלא להתגורר עם חבריו בגדרה (על רקע של מחלוקות אידיאולוגיות) ובשלב מסוים החליט לעזוב את הארץ ביחד עם אשתו רחל, על מנת ללמוד רפואה. שנים לאחר מכן, אחרי שכבר היה רופא מצליח בארה"ב, החליט לחזור ארצה.
כל השנים הללו הוא זכר את גדרה ושמר לה מקום חם בליבו.
כאשר שב ארצה החליט לקבוע במושבה את ביתו, ובנדיבותו תרם מחצית מהבית הנאה שבנה, כדי שישמש כבית העם.
לימים השתכנה בבניין זה גם מועצת גדרה וכיום שוכן בו המוזיאון לתולדות גדרה והביל"ויים.
כאשר עסקתי בחיפוש מידע על הד"ר מינץ, נקרתה בדרכי כתבה על לילי מינץ (אשר אינה קשורה לד"ר מינץ הנ"ל).
לא ידעתי מי הייתה לילי מינץ , אך משהו משך את ליבי וקראתי את סיפורה, כפי שתואר בכתבה שמצאתי, אשר נכתבה על ידי נערה בשם ליר סימון.
בכתבה מספרת ליר כי ביקרה בפולין במסגרת משלחת של בית ספרה.
המשלחת הגיעה לעיירה בשם קילצה ושם ניצב קבר אחים ובו קבורים 45 ילדים יהודיים שנרצחו ביום אחד על ידי הנאצים.
המדריך של הקבוצה אמר לתלמידים כי כל אחד יבחר שם אחד מתוך המצבה וינסה לדמיין את הילד או הילדה האלה.
עיניה של ליר נחו על השם לילי מינץ- אשר נרצחה בהיותה בת 7 .
באותו רגע החליטה ליר כי תעשה הכל על מנת למצוא מידע על לילי מינץ , וליצוק תוכן ודמות לשם שהופיע על המצבה.
בחיפושיה הרבים הגיעה ליר לבסוף אל אישה בשם צילה ליברמן.
צילה הייתה אחת משלושה ילדים שהצליחו להימלט מרצח הילדים שביצעו הנאצים בעיירה.
היא הייתה חברתה הטובה של לילי מינץ .
היא סיפרה לליר את כל שארע באותו יום מחריד שבו נלקחו באכזריות כל ילדי העיירה מהוריהם , ובהמשך הובלו במשאית לבית העלמין ושם נרצחו ביריות.
צילה גם סיפרה לליר על לילי מינץ, הילדה בת השבע , שהיתה חברתה הטובה, ואשר מצאה גם היא את מותה באותו רצח מזעזע.
כשקראתי את הסיפור הזה הייתה לי איזו תחושה , שאני לא יכולה לתאר במילים , כאילו לא סתם הגיע אליי הסיפור הזה .
יומיים לאחר מכן, בווצאפ המשפחתי מגיעה לפתע תמונה של חמותי אנקה מניחה אבן זיכרון על מצבה כלשהי בפולין.
ואז הגיע ההסבר: כמה ימים לפני נסיעתה לפולין , נפטרה חברתה הטובה של אנקה .
אותה חברה הייתה ניצולת שואה ואנקה בחרה להנציח את זכרה במקום שבו נולדה ושבו גם הצליחה להינצל מציפורני הנאצים.
המקום הזה היה העיירה קילצה. והחברה היא צילה ליברמן ז"ל.
אבן הזיכרון שהניחה אנקה, הונחה על המצבה עם שמות הילדים הנרצחים וביניהם גם לילי מינץ.
וכך בצירוף מקרים מדהים כרך הגורל את סיפורה של לילי מינץ – סיפור של שואה, ביחד עם סיפורו של ד"ר משה מינץ והמוזאון לתולדות גדרה- אשר מספרים את סיפורה של המושבה גדרה.
סיפור שהוא למעשה סיפורה של הציונות המתחדשת ותקומתו של העם היהודי.
